גרשווין בע"מ ואח' נ' אוקסנברג

החלטה

1.בפני בקשת המבקשות לפטור אותן מהפקדת ערבון שנקבע כי עליהן להפקיד במסגרת ערעור שהגישו על פסק דין של בית המשפט קמא מיום 17.5.11.

2.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ראיתי לדחות את הבקשה.

3.על המבקש בבקשה לפטור מהפקדת ערבון מוטל הנטל להניח תשתית עובדתית המצדיקה את חשיפת המשיב בפני הסיכון כי לא יוכל לגבות את הוצאותיו ככל שיפסקו לטובתו. לצורך מתן פטור כאמור, על המבקש לפרוש בפני בית המשפט תמונה מלאה בדבר מצבו הכלכלי, ובכלל זה עליו להציג דפי חשבון בנק, אסמכתאות מעודכנות בדבר הכנסותיו, עליו לפרט את רכושו ולהוכיח כי אין באפשרותו לגייס מקרוביו את הממון הנדרש וכן עליו להבהיר כיצד משגת ידו לממן את ייצוגו המשפטי בהליכים המשפטיים שהוא נוקט.

4.לטענת המבקשות מצבן הכלכלי אינו מאפשר להן להפקיד את הערבון. המבקשת 1 הפעילה עד לפני מספר חודשים, בית קפה באמצעות המבקשת 2. המבקשת 2 היא אם חד הורית לילד קטן אותו היא מגדלת לבדה ובלי עזרת אחרים והיא בשלבי הריון מתקדמים. המבקשת 2 מכרה את בית הקפה למשיב אלא שהוא חזר בו מההסכם ומשכך נותרו המבקשות חסרות מקום עבודה וגם ללא התמורה שהתחייב המשיב לשלם. זאת ועוד, למבקשות חובות כספיים ובשל כך מתנהלים נגדן הליכים משפטיים. אין בבעלות המבקשת 2 כל נכס ולאור הריונה המתקדם היא אינה צפויה לעבוד משך תקופה ממושכת. המבקשת נתמכת בהוריה שאין ביכולתם לממן עבורה את סכום הערבון.

5.לבקשה לא צורפו מסמכים לתמיכה בטענות המבקשות כך לא צורף כל פירוט לעניין חשבון הבנק ולא יכולתי להתרשם מהתנועות שבחשבון, גם לא צורף פירוט חשבונות כרטיסי אשראי, ואסמכתאות ביחס לחובות הנטענים, כך לא הובהר כיצד ממומן הייצוג המשפטי.

המשיב ציין בתגובתו, שבמסגרת ההליכים בבית המשפט קמא, הצהירה המבקשת 2 שהיא מתגוררת בדירה בקרבת הים באזור צפון תל-אביב – אזור שאינו מאופיין בדיירים מעוטי יכולת, כך גם עולה מנספח א' לתגובה כי באחת הבקשות שהוגשו לבית המשפט קמא צוין שהמבקשת 2 נפשה בחו"ל באפריל 2011; זאת ועוד, מתדפיס רשם החברות, עולה שהמבקשת 2 אינה הבעלים של המבקשת 1 ולטענת המשיב, ממילא לא נטען לבעיות כלכליות מצד בעלות המניות של המבקשת 1.

6.לאחר שעיינתי בטענות ובנספחים אכן אני סבורה כי המבקשות לא הרימו את הנטל להוכיח את מצבן הכלכלי וממילא לא כי הוא קשה, ובודאי שלא שכנעו כי מצבן הכלכלי מצדיק חשיפת המשיבה לסיכון כי לא תוכל לגבות הוצאותיה, בעיקר כשאף לא טרחו לשלם למשיב את החיובים שנפסקו בערכאה קמא.

לא רק זאת אלא שלתשובתן היה מקום לצרף מסמכים חסרים להדוף את טענות המשיב – אך המבקשות לא עשו כך ולהפך, מתשובתן עולה כי ביכולתן לפנות לצד ג' לקבל עזרה במימון הערבון להבטחת הוצאות המשיב ככל שהערעור ידחה; כך יכולה המבקשת 2 לפנות להוריה שמצאו לממן את חופשתה בחו"ל, כך יכולים הם לפנות לבעלי המניות של המבקשת 1, ומכל מקום לאחר שעיינתי בחומר שהוצג לי אני סבורה כי לא עלה בידי המבקשות להוכיח מצב כלכלי המצדיק מתן פטור.

7.לזאת אוסיף, שאני סבורה שסיכויי הערעור אינם גבוהים, בלי לקבוע מסמרות בעניין, ומשכך המבקשות לא עמדו גם בתנאי השני, קרי כי סיכויי הערעור טובים עד כדי הצדקה לפטור את המבקשות מהערבון (רע"א 140/06 אמיקו טורס בע"מ נ. אבדר הסעות והשקעות בע"מ, פ"ד מד (2) 383).

במוקד המחלוקת בהליכים בבית המשפט קמא עמד הסכם בין המבקשות למשיב במסגרתו נקבע שהמשיב ירכוש מהמבקשות את זכות השכירות שלהן בנכס בו הופעל בית הקפה. המשיב שילם מקדמה על חשבון התמורה ונקבע שהמקדמה תשמש קנס מוסכם במידה ואחד הצדדים יחזור בו מהסכמתו על פי ההסכם ומסיבות שלא קשורות לסיכום עם בעלת הנכס.

המשיב טען כי לא הגיע להסכמות עם בעלת הנכס והודיע למבקשות על ביטול ההסכם ועמד על החזרת המקדמה ומשזו לא הוחזרה תבע את המבקשות; בבקשת הרשות להתגונן טענו המבקשות כי כן הושגו הסכמות עם בעלת הנכס וכי המשיב חזר מההסכם מטעמים שאינם מקנים לו זכות לקבל את המקדמה.

בית המשפט קמא דחה את בקשת הרשות להתגונן וקבע כי האמור בבקשת הרשות להתגונן הן אמירות סתמיות שלא נתמכו בכל ראיה ואף נמנעו מצירוף תצהיר של בעלת הנכס על מנת שתחקר בדבר "שיתוף הפעולה" בינה לבין המשיב.

בערעור טענו המבקשות טענות לענין היבטים פרוצדוראליים של ניהול ההליכים וכן ביחס לקביעת בית המשפט קמא כי הגנתן 'הגנת בדים' אך גם בהודעת הערעור לא מצאו המבקשות לפרט אילו ראיות מצויות בידיהן שיש בהן להפריך את קביעות בית המשפט. הגם שבכל הקשור לבקשת רשות להתגונן נדרש המבקש להראות הגנה אפשרית ובית המשפט אינו בוחן אמיתות טענותיו והגם שבדרך כלל נוטה בית משפט לתת רשות להתגונן אף אם מדובר בהגנה אפשרית – יחד עם זאת לאחר שעיינתי בפסק הדין ובטעמיו אני סבורה כי קביעות בית המשפט מבוססות כדבעי, וכי אכן יש קושי בהבנת טענות המבקשות בודאי לא ראיתי כי הצלחת הערעור היא ברורה ואף להפך הטענות העמומות של המבקשות אינן מצדיקות כל חשיפת המשיב לסיכון כי לא יגבה הוצאותיו ובעיקר וכפי שציינתי לעיל, הן טרם שילמו את ההוצאות שחויבו בערכאה למטה.

נוכח המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשות יפקידו את הערבון שנקבע תוך 30 ימים (הפגרה במניין הימים) שאם לא כן, יירשם הערעור לדחייה ביום 18.8.11; לא תשלח כל הודעה נוספת וככל שלא יופקד הערבון תהיה הדחייה תהיה במהלך הפגרה.

ת.פ. 10.8.11

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"א, 15 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: